פסק-דין בתיק ב"ל 22635-07-11

1.         פסק דין זה עניינו, ערעור שהגיש מר ארמונד מלכה (להלן: "המערער") בעקבות החלטת הוועדה הרפואית לעררים מחודש יוני 2011 (להלן: "הוועדה", "ההחלטה", בהתאמה); ולפיה  לא חלה החמרה בליקוי השמיעה ממנו סובל המערער.

2.         בערעור בפני טענה ב"כ המערער לטעות בהחלטת הוועדה נשוא הערעור. לעניין זה טענה האחרונה כי:

            א.         המערער סובל מליקוי שמיעה אשר הוכר כמחלת מקצוע.

ב.         בפני הוועדה נשוא הערעור, עמדה בדיקת שמיעה משנת 2010, מטעמו של המערער, המעידה על פגיעה משמעותית בשמיעת המערער בתדרים הגבוהים.

ג.          הוועדה נשוא הערעור דחתה את תוצאות בדיקת השמיעה מ-2010 והעדיפה על פניה בדיקת שמיעה שנערכה למערער מטעם המשיב בבית החולים "אסף הרופא".

ד.         לטענת המערער היה על הוועדה להפנות את המערער לבדיקה מטעמה; וזאת על פני הדרך בה פעלה הוועדה של אימוץ תוצאות בדיקת השמיעה שנערכה למערער בבית החולים "אסף הרופא".

3.         לטענת המשיב דין הערעור להידחות, משאין המערער מצביע על טעות משפטית בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים, המצדיקה את התערבותו של בית הדין בהחלטה.

בהקשר זה טען המשיב, כי קביעת הוועדה הרפואית המעדיפה את בדיקת השמיעה שנערכה למערער בבית החולים "אסף הרופא", מבוססת על נימוקים רפואיים אשר פורטו בהחלטה נשוא הערעור.

            המשיב הוסיף כי שאלת העמדתו של המערער בבדיקת שמיעה נוספת היא שאלה רפואית שבסמכות הוועדה הרפואית לעררים והחלטה שמקבלת הוועדה הרפואית לעררים בשאלה זו, איננה עומדת לביקורת שיפוטית של בית הדין.

4.         כידוע, במסגרת חלוקת הסמכויות בין בית הדין והוועדות הרפואיות הפועלות במסגרת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), מותירה בידי הוועדות הרפואיות  את קביעת דרגת הנכות של המבוטח. בהתאם לסעיף 123 לחוק, ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפני בית הדין, היא ב"שאלה משפטית" בלבד; ובמסגרתו בוחן בית הדין אם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה מחייבת (ראה: עב"ל 10014/98, יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי).

5.         ולענייננו, את טענת המערער לטעות משפטית בהחלטת הוועדה נשוא הערעור, יש לבחון על יסוד העובדות הבאות העולות מפרוטוקול הדיון בוועדה נשוא הערעור והן כדלקמן:

א.         הוועדה נשוא הערעור ישבה בהרכב אשר כלל מומחה לא.א.ג, תחום המומחיות הרלוונטי לפגימה ממנה סובל המערער.

ב.         עיון בפרוטוקול הוועדה נשוא הערעור מלמד, כי הוועדה התייחסה התייחסות עניינית ומנומקת לתוצאת בדיקת השמיעה משנת 2010, שהביא המערער בפניה. לעניין זה דוחה הוועדה את תוצאות בדיקת השמיעה מהנימוק כי תוצאת בדיקת השמיעה איננה משקפת את מצבו הקליני של המערער ומנמקת :

            "... לא יתכן שסף השמיעה יהיה (בתדרי הדיבור) בגובה 50 דציבל והנבדק יגיב ל-S.R.T ב-35 או 40 דציבל עם דיסקרימינציה של 100%. כלומר, שאין ספק שהבדיקה אינה משקפת את מצבו הקליני". פסקה 23 לפרוטוקול הוועדה נשוא הערעור.

ג.          הוועדה נשוא הערעור בחנה את טענת המערער להפנותו לבדיקת שמיעה נוספת ושללה את הדרישה מהנימוק כי תוצאות בדיקות השמיעה בבית החולים "אסף הרופא", אמינות ומלמדות על מצבו הקליני של המערער ומטעם זה אין מקום לבדיקה נוספת (ראה: פסקה 23 לפרוטוקול, דיבור המתחיל במשפט "לעומת זאת הבדיקה מבית החולים אסף הרופא אמינה בצורה חד משמעית..").

6.         לאור האמור לעיל, אין מקום לטענת המערער לטעות משפטית בהחלטת הוועדה נשוא הערעור. די לומר כי הוועדה ישבה בהרכב נכון לבחינת הפגימה ממנה סובל המערער; הוועדה התייחסה לטענות המערער בפניה ובחנה את תוצאות בדיקת השמיעה שהציג המערער. החלטת הוועדה לפיה אין מקום לאמץ את תוצאות בדיקות השמיעה, היא החלטה רפואית מנומקת.

7.         משכבר נפסק כי ההחלטה על העמדת מבוטח בפני בדיקה רפואית הנחוצה לצורך קביעת הנכות, היא שאלה שברפואה; ומקום שהוועדה בענייננו מנמקת מדוע אין היא מוצאת לנכון להפנות את המערער לבדיקת שמיעה נוספת - אין לייחס לוועדה טעות משפטית בעמדה לפיה אין מקום להעמדתו של המערער לבדיקת שמיעה נוספת מטעמה.

8.         סוף דבר הערעור נדחה.  בנסיבות האלה אין צו להוצאות.

9.         הערעור על פסק דין זה הוא ברשות. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.